ומחמת שגם עקר שלמות כל התקונים של הרב הוא על ידי התלמיד כמובן בהתורה קרא את יהושע בסימן ו' לקוטי מוהר"ן חלק א', בענין הסוד של תמונת אלף והאדם היושב על הכסא. ועין שם היטב מה שמובא שם בענין מלחמת עמלק, שאף על פי שגם היא עקרה נעשית על ידי משה בעצמו, אבל באתגליא תלויה המלחמה רק בהתלמיד שהוא בחינת יהושע עין שם. וידוע שהעקר של כל תלמידיו הקדושים היה מוהרנ"ת ז"ל, ולכן נראה בחוש כי באתגליא היתה עליו המלחמה פנים ואחור יותר מעל רבנו ז"ל, כי בכל מיני מסירות מסרוהו ובכל מיני חרופים מקולות וקללות בפניו ובפני עיניו חרפוהו וקללוהו – בתפיסה תפסוהו – ומביתו גרשוהו, וגם רצו והשתדלו להרגו ולהמיתו, אותו ואת כל אשר הכיר אמתתו, כנודע ומפרסם מהאגרות שנשלח מהצורר להשמידם ולהרגם ולאבדם[97], כי הוא היה התלמיד האמתי אשר נאכל ונתהפך למהות רבו ממש כביכול. ותכף בעת התקרבותו גלה אדמו"ר ז"ל את התורה קרא את יהושע, למען הודיע על ידו את הבקי בשוב לכל המנחים בשאול תחתית ומתחתיו, וכמובן למשכיל גם בהתורה 'כי מרחמם ינהגם' לקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ז' שאמרה קדם הסתלקותו, ורמז בה סמיכה למוהרנ"ת ז"ל[98] שכל הארת התלמיד י'ה'ו'ש'ע הוא בסוד "י'קומון, ה'קיצו ור'ננו ש'וכני ע'פר" (ישעיה כ"ו). וכאשר נראה ונודע לכל מביט ומסתכל בספריו הקדושים, שאף על פי שמרבה לדבר מכל המדות טובות וישרות, אבל עקר ורב דבריו יסובבו על ענין התחזקות לחזק ולאמץ כל הנחשלים והעיפים והיגעים, אשר עמלק רודף אחריהם, לבל יתיאשו עצמם מן הרחמים, כי הוא יתברך חנון ורב לסלח. וכאשר נשמע ונראה גם בעת יציאת נשמתו הקדושה שעד נשימה האחרונה, כפל ושלש, "חנון המרבה לסלח" פעמים אין מספר[99]. והמגיד מראשית אחרית סבב גם אליו קריאת השם בסודות נשגבות ועצומות, ועל כן בעניות דעתי חשבתי גם שמו הקדוש ז"ל וראיתי כי הוא במספר "חנון המרבה לסלח" (500)[100] מכון ממש. וגם הוא מתחיל ומסים בנון, כי על ידי רבנו ז"ל זכה גם הוא למה שזכה. וכאשר אנו רואים שרבנו ז"ל בעצמו צרף אותו במאמרו הקדוש (ימי מוהרנ"ת חלק ב' סימן ל"ב) – נחמן נתן, לאכט אויס דער גאנצער וועלט [נחמן נתן, שוחקים מכל העולם].
[97] וכמבאר מזה במהדורא בחלק א' באות י"ב.
[98] עין בספר פרפראות לחכמה על התורה קרא את יהושע באות ח.
[99] כן שמעתי מאבי הריני כפרת משכבו ומשאר האנשים שעמדו בעת הסתלקותו, שאף על פי שאמר אז עוד איזה דבורים מעטים, אבל עקר אמירתו לא היה רק זאת במכתב שאחר הקצור ל"ה לא נזכר זאת בפרוש.
[100] כי נשמות ישראל הם חלקי מדותיו של השם יתברך, וכל נשמה מסגלת ונמשכת ביותר להמדה שנלקחה ממנה, וכל זה כשמיטיבה מעשיה בעולם הזה, כי אם לאו אזי אדרבא! מתגבר עליה ההפך מזה, שמחמת זה אמרו חכמינו ז"ל כהנים קפדנים הם, אף על פי שהם ממדת החסד, כי על פי רב קשה מאד להיטיב את מעשיו.