[ט]

המשל מהתבואה. שפעם אחת אמר המלך לאהובו השני למלך באשר אני חוזה בכוכבים, רואה אני שכל התבואה שיגדל בשנה זאת, מי שיאכל ממנה יהיה נעשה משגע, אם כן יטכס עצה. וענה לו, שעל כן יכינו בעדם תבואה שלא יצטרכו לאכל מתבואה הנ"ל. וענה לו המלך אם כן כשאנחנו לבד לא נהיה משגעים. וכל העולם יהיה משגע, אז יהיה להפך (ולהכין בשביל כלם אי אפשר) שאנחנו יהיו המשגעים. על כן בודאי נצטרך גם כן לאכל מהתבואה, אבל רק זה שנסמן סימן על מצחנו שנדע על כל פנים שאנחנו משגע. שאם אהיה מסתכל על מצחך וכן כשתסתכל על מצחי נדע מהסימן שאנחנו משגע.