לו.

אֵין הַדִּין נִמְתָּק, וְאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם - אֶלָּא עַל הֶבֶל פֶּה שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן. עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ מְאֹד אַחַר מְלַמֵּד כָּשֵׁר וְהָגוּן וִירֵא שָׁמַיִם, וּלְבַקֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְאֹד עַל זֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַלְקֵל הַמְלַמֵּד אֶת הֶבֶל פֶּה הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַתִּינוֹקוֹת: (תורה ל”ז אות ד’)