סד.

רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ נַעֲשֶׂה רוּחַ קִנְאָה, וְהוֹלֵךְ וּמְקַנֵּא בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁם פְּגַם נִאוּף חַס וְשָׁלוֹם. וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם נִאוּף גָּמוּר, רַק פְּגַם בְּעַלְמָא - הוּא גַּם כֵּן מְקַנֵּא עַל זֶה, כִּי לְגֹדֶל הַקְּדֻשָּׁה וְהַטָּהֳרָה שֶׁל בְּחִינַת מָשִׁיחַ אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל אֲפִלּוּ פְּגָם בְּעַלְמָא שֶׁל נִאוּף, וְהוּא מְקַנֵּא מְאֹד עַל זֶה רַחֲמָנָא לִצְלָן: (ח”ב תורה ל”ב)