ד.

רָאוּי לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִתֵּן בְּכָל פַּעַם עַל פִּדְיוֹן, כְּדֵי לְהַמְתִּיק הַדִּינִים מֵעָלָיו בְּכָל פַּעַם. וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵין לוֹ שׁוּם חוֹלֶה וְשׁוּם צַעַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, טוֹב לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹנוֹת בְּכָל פַּעַם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי צַעַר וְחוֹלַאַת חַס וְשָׁלוֹם. וְכָךְ נוֹהֲגִים כַּמָּה כְּשֵׁרִים בִּמְדִינוֹת קִירָ”ה (קֵיסָר יָרוּם הוֹדוּ) דְּוִוין, שֶׁנּוֹתְנִים עַל פִּדְיוֹנוֹת תָּמִיד: (חיי מוהר”ן סימן תקל”ט)

(וְעַיֵּן מֵעִנְיַן פִּדְיוֹן בְּסִימָן מ”א וּבְסִימָן ק”פ, וּבְסִימָן רט”ו מֵעִנְיַן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי פִּדְיוֹנוֹת):