מֵחֲמַת שֶׁנִּמְצָאִים צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה מְאֹד, וְדַרְכָּם לְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת, כִּי הֵם בֶּאֱמֶת יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת גְּדוֹלוֹת וְלַעֲבֹד הַשֵּׁם בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, אֲפִלּוּ בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְכַיּוֹצֵא, וְיֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁיְּכוֹלִים לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹן עַל יְדֵי אֲכִילָתָם. וּמֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים כָּאֵלּוּ, מֵחֲמַת זֶה נִמְצָאִים שַׁקְרָנִים שֶׁמִּתְפָּאֲרִין גַּם כֵּן בִּגְדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת כָּאֵלּוּ. וְיֵשׁ שֶׁהֵם מַנְהִיגֵי הַדּוֹר, וּמַטְעִין אֶת הָעוֹלָם כְּאִלּוּ אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְנָע מֵהֶם, וְהַכֹּל בְּיָדָם; וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בֶּאֱמֶת זֶה הַכֹּחַ, עַל כֵּן הֵם מִתְדַּמִּין אֲלֵיהֶם כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם, וְהֵם נִקְרָאִים נְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר.
אֲבָל הֵם עוֹשִׂים טוֹבוֹת לְהַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, כִּי יֵשׁ שֶׁנּוֹתְנִים צְדָקָה - וְהֵם רְשָׁעִים נוֹאֲפִים, וְהַצְּדָקָה שֶׁלָּהֶם הִיא מַזֶּקֶת לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת; וְעַל כֵּן הִיא טוֹבָה שֶׁנִּמְצָאִים הַשַּׁקְרָנִים הַנַּ”ל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה הָרְשָׁעִים פּוֹנִים אֲלֵיהֶם, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַכְשִׁיל אֶת הָרְשָׁעִים שֶׁיִּתְנוּ הַצְּדָקָה שֶׁלָּהֶם לְהַשַּׁקְרָנִים הַנַּ”ל, וְעַל יְדֵי זֶה נִצּוֹל הַצַּדִּיק מֵהַצְּדָקָה שֶׁלָּהֶם: (ח”ב תורה ט”ו)