ו.

כְּדֵי לִשְׁמֹר הַזִּכָּרוֹן הַנַּ”ל צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִפֹּל לִבְחִינַת רַע עַיִן, שֶׁהוּא מִיתַת הַלֵּב, שֶׁעַל יְדֵי זֶה בָּא שִׁכְחָה: (תורה נ”ד אות ד’)