כא.

צָרִיךְ לְפָרֵט אֶת הַחֵטְא, כִּי צְרִיכִין דַּוְקָא וִדּוּי דְּבָרִים, לְהִתְוַדּוֹת בְּדִבּוּרִים דַּוְקָא בְּכָל פַּעַם עַל כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה בִּפְרָטִיּוּת. אֲבָל יֵשׁ לָזֶה מְנִיעוֹת רַבּוֹת; וְעַל יְדֵי שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, כְּגוֹן חֲתֻנָּה שֶׁל מִצְוָה אוֹ שְׁאָר מִצְוָה בְּשִׂמְחָה, כְּשֶׁמִּתְגַּבֵּר לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַד שֶׁיְּרַקֵּד הַרְבֵּה מֵחֲמַת שִׂמְחָה, עַל יְדֵי זֶה יוּכַל לְהִתְוַדּוֹת וִדּוּי דְּבָרִים. וְעַל יְדֵי זֶה מְתַקֵּן פְּגַם חֲטָאָיו: (תורה קע”ח)