ו.

צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ שָׁלוֹם, שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל, וְשֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם לְכָל אָדָם בְּמִדּוֹתָיו, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְחֻלָּק בְּמִדּוֹתָיו, וּבִמְאֹרְעוֹתָיו שֶׁלֹּא יְהֵא לוֹ חִלּוּק: בֵּין בְּטִיבוּ בֵּין בְּעָקוּ - תָּמִיד יִמְצָא בּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְזֶה זוֹכִין עַל יְדֵי הַתּוֹרָה וְעַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם נִקְרָאִים שָׁלוֹם, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לֶאֱהֹב אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם, בֵּין בְּטִיבוּ וְכוּ’, וְלֶאֱהֹב אֶת חֲבֵרָיו, וְיִהְיֶה שָׁלוֹם בֵּין כָּל יִשְׂרָאֵל: (תורה ל”ג)