נב.

גַּם צָרִיךְ לְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ בִּכְלָל וּבִּפְרָט עִם נַפְשִׁין וְרוּחִין וְנִשְׁמָתִין שֶׁל שׁוֹכְנֵי עָפָר, וִיעוֹרֵר אוֹתָם בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עִמּוֹ: בִּפְרָט, הַיְנוּ חֶלְקֵי נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה שֶׁלּוֹ שֶׁבָּאוּ כְּבָר בְּגִלְגּוּל וְנִתְתַּקֵּן; וּבִּכְלָל, הַיְנוּ נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה שֶׁל שׁוֹכְנֵי עָפָר אֲחֵרִים, לְעוֹרְרָם שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עִמּוֹ: (תורה נ”ה אות ה’)