לא.

כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלוֹקוֹת עַל הָאָדָם, אֵין לָאָדָם לַעֲמֹד עַצְמוֹ כְּנֶגֶד הַשֹּׂנְאִים, לוֹמַר: כְּמוֹ שֶׁעוֹשֶׂה לִי - כֵּן אֶעֱשֶׂה לוֹ כְּנֶגְדּוֹ; כִּי זֶה גּוֹרֵם שֶׁהַשֹּׂנֵא יָבוֹא לִמְבֻקָּשׁוֹ, לִרְאוֹת בּוֹ חַס וְשָׁלוֹם מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה לִרְאוֹת בּוֹ. רַק אַדְּרַבָּא, רָאוּי לָדוּן אוֹתָם לְכַף זְכוּת וְלַעֲשׂוֹת לָהֶם כָּל הַטּוֹבוֹת; וְעַל יְדֵי זֶה מֵפֵר מַחֲשֶׁבֶת הַשֹּׂנֵא, וַאֲזַי אַדְּרַבָּא, תָּשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה עַל רֹאשׁוֹ: (תורה רע”ז)