כְּשֶׁהַמַּחֲשָׁבָה הִיא כֻּלָּהּ אֲחוּזָה וּדְבוּקָה בְּדָבָר אֶחָד שֶׁיִּהְיֶה כֵּן, דְּהַיְנוּ בְּכָל הַבְּחִינוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּמַּחֲשָׁבָה, דְּהַיְנוּ פְּנִימִיּוּת וְחִיצוֹנִיּוּת, וּשְׁאָר הַבְּחִינוֹת כֻּלָּם עַד הַנְּקֻדָּה, וּכְשֶׁכֻּלָּם כְּאֶחָד אֲחוּזִים וּדְבוּקִים וְחוֹשְׁבִים שֶׁיִּהְיֶה כֵּן בְּלִי בִּלְבּוּל וּנְטִיָּה לְמַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת – יְכוֹלִים לִפְעֹל עַל־יְדֵי־זֶה שֶׁבְּהֶכְרֵחַ יִהְיֶה כֵּן כְּמוֹ שֶׁחוֹשְׁבִין, רַק שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה צְרִיכָה שֶׁתִּהְיֶה בִּפְרָטֵי פְרָטִיּוּת וְלֹא בְּדֶרֶךְ כְּלָל (עַיֵּן פְּנִים). וְגַם לְעִנְיַן הַלִּמּוּד מוֹעִיל זֶה – אִם תִּהְיֶה מַחֲשַׁבְתּוֹ תַּקִּיפָה וַאֲחוּזָה מְאֹד בָּזֶה, בְּוַדַּאי יִהְיֶה כֵּן. דְּהַיְנוּ לְמָשָׁל, שֶׁיַּחְשֹׁב בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לִלְמֹד וְלִגְמֹר כָּל הָאַרְבָּעָה פּוֹסְקִים עִם כָּל הַפֵּרוּשִׁים, וּבִפְרָטִיּוּת בְּאֵיזֶה אֹפֶן יִלְמַד אוֹתָם וּבְכַמָּה זְמַן, וְכַיּוֹצֵא בִּשְׁאָר לִמּוּדִים, וְיַכְנִיס מַחֲשַׁבְתּוֹ בָּזֶה הֵיטֵב בְּתֹקֶף גָּדוֹל מְאֹד כַּנַּ"ל – אָז יִזְכֶּה בְּוַדַּאי שֶׁיִּהְיֶה כֵּן, עַיֵּן פְּנִים (שיחות הר"ן סי' סב).