עקר התגברות תאות משגל הוא רק מחמת עצבות ומרה שחרה. וצריכין להתגבר בכל עז להיות אך שמח תמיד. ואפלו כשנופלין, חס ושלום, לתוך רפש וטיט שקשה לו מאד לצאת משם, צריכין באמת לצעק על זה להשם יתברך, וצועקין וצועקין וצועקין וכו'. ובענין המחשבות והבלבולים שמבלבלין להאדם בענין זה – באמת די לצרה בשעתה, ועל־כל־פנים לא יחשב ולא יבלבל את עצמו כלל בענין זה, לא קדם ולא אחר־כך (שיחות־הר"ן קכט).