ט

לְעִנְיַן הַפְּגָם שֶׁל מִקְרֵה־לַיְלָה, חַס וְשָׁלוֹם, הַתִּקּוּן הָרִאשׁוֹן לָזֶה הוּא מִקְוֶה. וּצְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לִטְבֹּל בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם דַּיְקָא; אֲפִלּוּ אִם לֹא יוּכַל לִטְבֹּל בַּבֹּקֶר, עַל־כָּל־פָּנִים יִטְבֹּל בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם אֲפִלּוּ לִפְנוֹת עֶרֶב. וְטוֹב מְאֹד לִטְבֹּל תֵּכֶף מִיָּד אַחַר שֶׁקָּרָה לוֹ הַמִּקְרֶה, חַס וְשָׁלוֹם. וּלְעִנְיַן הַתִּקּוּן הַנִּפְלָא שֶׁל אֲמִירַת הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים הַמְבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ"ן" – בְּוַדַּאי מִי שֶׁיּוּכַל לִטְבֹּל בְּמִקְוֶה וְאַחַר־כָּךְ יֹאמְרֵם, מַה טּוֹב; אַךְ אֲפִלּוּ אִם הוּא אָנוּס שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִטְבֹּל, אַף־עַל־פִּי־כֵן אִם יֹאמְרֵם הֵם תִּקּוּן גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאֹד. וְאִם יֹאמְרֵם בְּכַוָּנָה כָּרָאוּי – בְּוַדַּאי מַה טּוֹב, אַךְ גַּם הָאֲמִירָה בְּעַצְמָהּ מְסֻגָּל מְאֹד (בהקדמה לתיקון הכללי ובשיחות־הר"ן קמא).