י

עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת תַּאֲוַת מִשְׁגָּל הוּא רַק מֵחֲמַת עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחֹרָה. וּצְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר בְּכָל עֹז לִהְיוֹת אַךְ שָׂמֵחַ תָּמִיד. וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁנּוֹפְלִין, חַס וְשָׁלוֹם, לְתוֹךְ רֶפֶשׁ וָטִיט שֶׁקָּשֶׁה לוֹ מְאֹד לָצֵאת מִשָּׁם, צְרִיכִין בֶּאֱמֶת לִצְעֹק עַל זֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְצוֹעֲקִין וְצוֹעֲקִין וְצוֹעֲקִין וְכוּ'. וּבְעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים שֶׁמְּבַלְבְּלִין לְהָאָדָם בְּעִנְיָן זֶה – בֶּאֱמֶת דַּי לְצָרָה בִּשְׁעָתָהּ, וְעַל־כָּל־פָּנִים לֹא יַחְשֹׁב וְלֹא יְבַלְבֵּל אֶת עַצְמוֹ כְּלָל בְּעִנְיָן זֶה, לֹא קֹדֶם וְלֹא אַחַר־כָּךְ (שיחות־הר"ן קכט).