ענוה בלא חכמה אינה כלום. כי בודאי אין זה מעלת הענוה להראות עצמו בכפיפת־ראש בדרך שטות כאלו הוא ענו, כי זהו ענוה פסולה. ועקר שלמות הענוה - כשהוא בחכמה. ועל־ידי פגם לשון הרע של העולם נעשה פרוד בין ענוה לחכמה, ואז אי אפשר להיות ענו בשלמות, אם לא מי שהוא במעלה גדולה מאד במדת הענוה, עד שגם פגם לשון הרע של העולם אינו מזיק לו לענוה שלו (שם קצז).