ב

אֵין זֶה מִמִּדַּת עֲנָוָה לִהְיוֹת שָׁפָל וְנִבְזֶה וְלֹא יִהְיֶה בּוֹ שׁוּם עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, כִּי אֵין לָאָדָם חֵלֶק בַּתּוֹרָה כְּשֶׁאֵין בּוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה לַעֲמֹד נֶגֶד כָּל הַקָּמִים עָלָיו לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, חַס וְשָׁלוֹם. וְעִקַּר מִדַּת הָעֲנָוָה בִּשְׁלֵמוּת הוּא, כְּשֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה שֶׁיּוּכַל לִכְתֹּב עַל עַצְמוֹ כְּמוֹ משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם: "וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד" - זֶהוּ מַדְרֵגַת הָעֲנָוָה בְּתַכְלִית, וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בָּאָמוֹרָאִים, שֶׁאָמַר רַב יוֹסֵף: לָא תִתְּנֵי עֲנָוָה, דְּאִיכָּא אֲנָא (שם קמז).