א.
צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא יְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַמַּחֲלוֹקוֹת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים, רַק יַאֲמִין בְּכֻלָּם. כִּי כָּל הַבִּלְבּוּלִים שֶׁבָּאִים בְּדַעְתּוֹ עַל הַצַּדִּיקִים מֵחֲמַת הַמַּחֲלוֹקוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶם, וּשְׁאָר קֻשְׁיוֹת שֶׁקָּשֶׁה לוֹ עֲלֵיהֶם, הַכֹּל בָּא עָלָיו מֵחֲמַת שֶׁפָּגַם בְּטִפֵּי מֹחוֹ, שֶׁמֵּחֲמַת זֶה רוֹצִים לְגָרְשׁוֹ מִן הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים וְהַנִּצְחִיִּים שֶׁהֵם הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת וְהַנִּלְוִים אֲלֵיהֶם. וְצָרִיךְ לָחוּס עַל עַצְמוֹ, וְלִקַּח לְעַצְמוֹ תּוֹכָחָה וּמוּסָר מִזֶּה בְּעַצְמוֹ שֶׁנּוֹפְלִים בְּלִבּוֹ קֻשְׁיוֹת עַל צַדִּיקֵי אֱמֶת; וְעַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא יָשׁוּב אֶל הָאֱמֶת (וְעַיֵּן בְּאוֹת ‘צַדִּיק’ סִימָן ח’): (תורה ה’ אות ד’)