ג.

כְּשֶׁיֵּשׁ עָלָיו מַחֲלוֹקוֹת וּמְרִיבָה, וְהוּא שׁוֹתֵק וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל הַמַּחֲלוֹקוֹת וְהַבִּזְיוֹנוֹת שֶׁמְּבַזִּין אוֹתוֹ, וְשׁוֹמֵעַ חֶרְפָּתוֹ וְאֵינוֹ מֵשִׁיב - זֶה עִקַּר תְּשׁוּבָתוֹ וְתִקּוּנוֹ עַל כָּל הָעֲווֹנוֹת; וְהוּא חָכָם בֶּאֱמֶת, וְזוֹכֶה לְכָבוֹד אֱלֹקִי וּלְחֵלֶק טוֹב לָעוֹלָם הַבָּא, וְיִזְכֶּה לְהִכָּלֵל בִּבְחִינַת ‘אָדָם הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא’ שֶׁמִּשָּׁם יוֹצֵא הַמִּשְׁפָּט עַל כָּל בָּאֵי עוֹלָם: (תורה ו’ אות ו’)