ד.

אָסוּר לְהִתְגָּרוֹת בִּרְשָׁעִים וְחוֹלְקִים - כִּי אִם מִי שֶׁהוּא צַדִּיק גָּמוּר, דְּהַיְנוּ שֶׁכְּבָר גֵּרֵשׁ וּבִטֵּל לְגַמְרֵי כֹּל הָרָע שֶׁל כָּל הָאַרְבַּע יְסוֹדוֹת, שֶׁהֵם כְּלַל הַמִּדּוֹת, עַד שֶׁבָּטוּחַ שֶׁלֹּא יֶאֱרַע לוֹ שׁוּם מִכְשׁוֹל עֲבֵרָה; וְצַדִּיק כָּזֶה וְהַנִּלְוִים בּוֹ - הֵם דַּיְקָא יְכוֹלִים לְהִתְגָּרוֹת בָּרְשָׁעִים. אֲבָל כָּל מִי שֶׁלֹּא בִּטֵּל הָרָע לְגַמְרֵי, וְהָרָע עֲדַיִן בְּכֹחַ, אַף שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם עֲבֵרָה - אֵין זֶה צַדִּיק גָּמוּר, וְאָסוּר לוֹ לְהִתְגָּרוֹת בָּרְשָׁעִים, כִּי יוּכַל לְהַזִּיק לוֹ חַס וְשָׁלוֹם אֲרִיכַת הָרוּחַ שֶׁלָּהֶם שֶׁמְּקַבְּלִין מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא, שֶׁהוּא גָּדוֹל בִּשְׁעָתוֹ רַחֲמָנָא לִצְלָן. אֲבָל הַצַּדִּיק הַגָּמוּר הַנַּ”ל יָכוֹל לְהוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ לְתוֹךְ הַצִּנּוֹר שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם מְקַבְּלִין הָרְשָׁעִים הָרוּחַ חַיִּים שֶׁלָּהֶם וּלְשַׁבְּרוֹ וּלְהַכְנִיעוֹ, וּלְהַשְׁפִּיל הָרְשָׁעִים עֲדֵי אָרֶץ: (תורה ח’ אות ה’)