מוֹעֲדֵי ה’ ־ חֲנֻכָּה

עַל יְדֵי מִצְוַת נֵר חֲנֻכָּה מֵאִיר כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְנִתְעַלֶּה וְנִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ בָּעוֹלָם, וּמְעוֹרְרִין הָרְחוֹקִים לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְזוֹכִין לְיִרְאָה, וְלִשְׁלוֹם בַּיִת, וְלִתְפִלָּה, וְנִתְבַּטֵּל הַמַּחֲלוֹקוֹת וְלָשׁוֹן הָרָע, וְנִמְשָׁךְ שָׁלוֹם הַכְּלָלִי בְּכָל הָעוֹלָמוֹת: (תורה י”ד אות י”ב)

עַל יְדֵי מִצְוַת הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה מַמְשִׁיכִין עַל עַצְמוֹ הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ שֶׁהִיא בְּחִינַת “שֶׁמֶן הַטּוֹב”, שֶׁהִיא בְּחִינַת זִכָּרוֹן, דְּהַיְנוּ לִזְכֹּר תָּמִיד בְּעָלְמָא דְּאָתֵי בִּכְלָל וּבִפְרָט (עַיֵּן ‘זִכָּרוֹן’ אוֹת ד’): (תורה נ”ד בסוף)

יְמֵי חֲנֻכָּה הֵם יְמֵי הוֹדָאָה וְהַלֵּל, שֶׁזֶּה עִקַּר שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא; וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת, וְלִלְמֹד תּוֹרָה בֶּאֱמֶת מִפִּי רַב אֲמִתִּי, וְלַעֲשׂוֹת שִׁדּוּכִים אֲמִתִּיִּים - שֶׁכָּל זֶה הֵם שְׁלֹשָׁה קַוֵּי הָאֱמֶת, וְהֵם מְאִירִין לְכָל חֶלְקֵי הַדִּבּוּר וּמַשְׁלִימִין הַדִּבּוּר. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַקְּדֻשָּׁה וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלֶּה אַחְדוּת הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ. וְכָל אֵלּוּ הַתִּקּוּנִים נִמְשָׁכִין עַל יְדֵי הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה, וְעַל יְדֵי הַלֵּל וְהוֹדָאָה שֶׁל חֲנֻכָּה. אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לְחֲנֻכָּה כָּזֶה, לְהַמְשִׁיךְ בּוֹ כָּל תִּקּוּנִים הַנּוֹרָאִים הָאֵלּוּ: (ח”ב תורה ב’ אות א’ ד’ ה’ ו’)

כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכֶה כָּל אֶחָד לִפְעֹל בְּיוֹם כִּפּוּר בַּקָּשַׁת “סְלַח נָא” וְכוּ’ - כְּמוֹ כֵן הוּא זוֹכֶה לִקְדֻשַּׁת חֲנֻכָּה; כִּי קְדֻשַּׁת חֲנֻכָּה נִמְשָׁךְ עַל יְדֵי הַסְּלִיחָה שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים. כִּי חֲנֻכָּה הוּא בְּחִינַת חֲנֻכַּת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁעַל יְדֵי מִצְוַת חֲנֻכָּה אָנוּ מַמְשִׁיכִין עַל עַצְמֵנוּ קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁזֶּה זוֹכִין עַל יְדֵי הַסְּלִיחָה עַל הָעֲווֹנוֹת שֶׁפּוֹעֲלִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעִקַּר קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁמַּמְשִׁיכִין בַּחֲנֻכָּה, הוּא לִזְכּוֹת לַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ, לֵידַע וּלְהוֹדִיעַ כִּי ה’ הוּא הָאֱלֹקִים, וְלִזְכּוֹת לָצֵאת עַל יְדֵי זֶה מֵעֲווֹנוֹת, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הָרַחֲמָנוּת עַל יִשְׂרָאֵל (וְעַיֵּן ‘תּוֹכָחָה’ אוֹת י”ז וְ’צַדִּיק’ אוֹת צ”ו), וּלְהַמְשִׁיךְ הֶאָרַת הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ לְבָנִים וְתַלְמִידִים לְדוֹרוֹת לָנֶצַח. וְלִזְכּוֹת עַל יְדֵי זֶה לְהַשָּׂגַת הַמַּקִּיפִין הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהֵם עִקַּר שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהֵם נִמְשָׁכִין עַל יְדֵי הַדְלָקַת הַשֶּׁמֶן הַקָּדוֹשׁ שֶׁל נֵר חֲנֻכָּה. וְלִזְכּוֹת עַל יְדֵי זֶה לְפַרְנָסָה קְדוֹשָׁה הַנִּמְשֶׁכֶת מֵרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, שֶׁיְּכוֹלִין לִזְכּוֹת עַל יָדָהּ בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה לְהֶאָרַת הָרָצוֹן הַמֻּפְלָג, שֶׁיִּכְסֹף וְיִשְׁתּוֹקֵק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרָצוֹן מֻפְלָג בְּלִי שִׁעוּר. וּמֵאֵלָיו יָבִין הָאָדָם, שֶׁחֲנֻכָּה כָּזֶה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְרַב וּמַנְהִיג שֶׁהוּא רַחֲמָן אֲמִתִּי (עַיֵּן ‘צַדִּיק’ אוֹת צ”ו), אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לִמְצֹא אוֹתוֹ: (ח”ב תורה ז’ אות ב’ י’ י”א)