ד.

כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכֶה כָּל אֶחָד לִפְעֹל בְּיוֹם כִּפּוּר בַּקָּשַׁת “סְלַח נָא” וְכוּ’ - כְּמוֹ כֵן הוּא זוֹכֶה לִקְדֻשַּׁת חֲנֻכָּה; כִּי קְדֻשַּׁת חֲנֻכָּה נִמְשָׁךְ עַל יְדֵי הַסְּלִיחָה שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים. כִּי חֲנֻכָּה הוּא בְּחִינַת חֲנֻכַּת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁעַל יְדֵי מִצְוַת חֲנֻכָּה אָנוּ מַמְשִׁיכִין עַל עַצְמֵנוּ קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁזֶּה זוֹכִין עַל יְדֵי הַסְּלִיחָה עַל הָעֲווֹנוֹת שֶׁפּוֹעֲלִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעִקַּר קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁמַּמְשִׁיכִין בַּחֲנֻכָּה, הוּא לִזְכּוֹת לַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ, לֵידַע וּלְהוֹדִיעַ כִּי ה’ הוּא הָאֱלֹקִים, וְלִזְכּוֹת לָצֵאת עַל יְדֵי זֶה מֵעֲווֹנוֹת, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הָרַחֲמָנוּת עַל יִשְׂרָאֵל (וְעַיֵּן ‘תּוֹכָחָה’ אוֹת י”ז וְ’צַדִּיק’ אוֹת צ”ו), וּלְהַמְשִׁיךְ הֶאָרַת הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ לְבָנִים וְתַלְמִידִים לְדוֹרוֹת לָנֶצַח. וְלִזְכּוֹת עַל יְדֵי זֶה לְהַשָּׂגַת הַמַּקִּיפִין הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהֵם עִקַּר שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהֵם נִמְשָׁכִין עַל יְדֵי הַדְלָקַת הַשֶּׁמֶן הַקָּדוֹשׁ שֶׁל נֵר חֲנֻכָּה. וְלִזְכּוֹת עַל יְדֵי זֶה לְפַרְנָסָה קְדוֹשָׁה הַנִּמְשֶׁכֶת מֵרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, שֶׁיְּכוֹלִין לִזְכּוֹת עַל יָדָהּ בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה לְהֶאָרַת הָרָצוֹן הַמֻּפְלָג, שֶׁיִּכְסֹף וְיִשְׁתּוֹקֵק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרָצוֹן מֻפְלָג בְּלִי שִׁעוּר. וּמֵאֵלָיו יָבִין הָאָדָם, שֶׁחֲנֻכָּה כָּזֶה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְרַב וּמַנְהִיג שֶׁהוּא רַחֲמָן אֲמִתִּי (עַיֵּן ‘צַדִּיק’ אוֹת צ”ו), אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לִמְצֹא אוֹתוֹ: (ח”ב תורה ז’ אות ב’ י’ י”א)