כה.

עַל יְדֵי שֶׁשּׁוֹמֵעַ חֶרְפָּתוֹ וְאֵינוֹ מֵשִׁיב, וְעוֹשֶׂה זֹאת מֵאַהֲבָה, לֹא בִּשְׁבִיל לְהַכְעִיס אֶת חֲבֵרוֹ יוֹתֵר עַל יְדֵי הַשְּׁתִיקָה, עַל יְדֵי זֶה דּוֹחֶה כָּל הַקְּלִפּוֹת הַטְּמֵאוֹת, שֶׁלֹּא יִתְאַחֲזוּ בַּקְּדֻשָּׁה: (תורה פ”ב)