יט.

יֵשׁ כַּמָּה סְפָרִים עַכְשָׁו, וְגַם עֲתִידִין עוֹד לִהְיוֹת סְפָרִים, וְכֻלָּם צְרִיכִים לְהָעוֹלָם, וְאָסוּר לַחֲלֹק וּלְהַלְעִיג עַל שׁוּם סֵפֶר שֶׁהוֹלֵךְ עַל פִּי תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, וְכָל מִי שֶׁמַּלְעִיג עֲלֵיהֶם - נִדּוֹן בְּצוֹאָה רוֹתַחַת; מִלְּבַד אִם הוֹלֵךְ עַל פִּי חֲקִירוֹת שֶׁל חָכְמוֹת שֶׁלָּהֶם, שֶׁאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם כְּלָל כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (עַיֵּן ‘תַּלְמוּד תּוֹרָה’ אוֹת מ”ו): (תורה ס”א אות א’ ה’)