מוֹעֲדֵי ה’ ־ נִיסָן וּפֶסַח

יְמֵי נִיסָן הֵם יְמֵי תְּשׁוּבָה, כְּמוֹ תִּשְׁרֵי: (תורה מ”ט אות ו’)

נִיסָן הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית. וְעַל יְדֵי שִׂמְחָה מַמְשִׁיכִין קְדֻשַּׁת וְשִׂמְחַת נִיסָן בְּכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, וְזוֹכִין לְתַקֵּן הַבְּרִית, וּלְהִנָּצֵל מִמִּקְּרֵה לַיְלָה חַס וְשָׁלוֹם: (ח”ב תורה ה’ אות י’)

הַהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח הוּא תִּקּוּן הַבְּרִית. עַל כֵּן אוֹמְרִים הַהַגָּדָה בְּקוֹל רָם, כִּי הַקּוֹל מְעוֹרֵר הַדַּעַת, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהִתְגַּלּוּת הַדַּעַת, וְזֶה עִקַּר הַגְּאֻלָּה; כִּי גָּלוּת מִצְרַיִם הָיָה עַל פְּגַם הַבְּרִית, שֶׁהוּא פְּגַם הַדַּעַת. גַּם הַיַּיִן שֶׁל אַרְבַּע כּוֹסוֹת הוּא תִּקּוּן הַדַּעַת, שֶׁהִיא בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית: (תורה כ’ אות י’)

בְּפֶסַח צוֹעֲקִין בַּתְּפִלָּה: (תורה ר”א)