מוֹעֲדֵי ה’ ־ שָׁלֹשׁ רְגָלִים

עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים, זוֹכִין לְאוֹר הַפָּנִים, וְעַל יְדֵי זֶה מְחַיִּין אֶת הַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה שֶׁעַל יָדוֹ בָּאִים לְהַשָּׂגַת אֱלֹקוּת: (תורה ל’ אות א’ ה’)

עִקַּר הַשִּׂמְחָה הִיא מִן הַמִּצְווֹת, וְעִקַּר הַשִּׂמְחָה הוּא בַּלֵּב; כִּי כָּל חַד כְּפוּם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא וְיִחוּדוֹ וְאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, רָאוּי לוֹ לִשְׂמֹחַ מְאֹד בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁעוֹשֶׂה, שֶׁזּוֹכֶה לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַבּוֹרֵא הַיָּחִיד הַקַּדְמוֹן הַנִּצְחִי יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לָנֶצַח. וְעִקַּר הַשִּׂמְחָה שֶׁל כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁעוֹשִׂין בְּכָל הַשָּׁנָה, הֵם מִתְקַבְּצִין יַחַד בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים, וְזֶהוּ הַשִּׂמְחָה שֶׁל יוֹם טוֹב, כִּי אָז מִתְקַבֵּץ וּמִתְעוֹרֵר הַשִּׂמְחָה הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת שֶׁל כָּל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁל כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁעוֹשִׂין בְּכָל הַשָּׁנָה. וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַשִּׂמְחָה הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת שֶׁל הַמִּצְווֹת, שֶׁהוּא שִׂמְחַת יוֹם טוֹב - בְּכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ; מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן בְּיוֹם טוֹב קֹדֶשׁ בְּעַצְמוֹ, שֶׁאָז חַיָּבִים לִשְׂמֹחַ מְאֹד מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ”, כִּי אָז מִתְקַבֵּץ יַחַד הַשִּׂמְחָה שֶׁל כָּל הַמִּצְווֹת, אֲשֶׁר אֵין שִׁעוּר וָעֵרֶךְ לַשִּׂמְחָה הַזֹּאת, כַּאֲשֶׁר יָבִין כָּל אֶחָד בְּלִבּוֹ כַּנַּ”ל: (תורה ל’ אות ה’)

סְגֻלָּה לְהִנָּצֵל מִגַּדְלוּת: לְכַבֵּד אֶת הַיָּמִים טוֹבִים, וּלְקַבְּלָם בְּשִׂמְחָה וְחֶדְוָה, וּלְעַנְּגָם בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וּכְסוּת כָּרָאוּי כְּפִי יְכָלְתּוֹ: (תורה קל”ה)

כְּשֶׁמְּקַבֵּל יוֹם טוֹב כָּרָאוּי הִיא בְּחִינַת הַקְבָּלַת פְּנֵי רַבּוֹ בָּרֶגֶל, אַף אִם הוּא רָחוֹק מֵרַבּוֹ כַּמָּה פַּרְסָאוֹת. וְכֵן לְהֵפֶךְ, אִם הוּא מְקֻשָּׁר לְהַצַּדִּיק - יוּכַל לְהַרְגִּישׁ קְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב; וְעַל יְדֵי זֶה הוּא מַעֲלֶה מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה מִבֵּין הַקְּלִפּוֹת, וְנוֹפֵל מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, וְנִתְבַּטֵּל כֹּחַ מַלְכוּת הָעַכּוּ”ם: (תורה קל”ה)

בְּיוֹם טוֹב צָרִיךְ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה; כִּי בְּכָל הַיָּמִים טוֹבִים הָעוֹלָם נִדּוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: “בְּאַרְבָּעָה פְּרָקִים וְכוּ’”, עַל כֵּן צְרִיכִין אָז לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. וְעַל יְדֵי זֶה יוֹצֵא מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה מִבֵּין הַקְּלִפּוֹת כַּנַּ”ל, וּמְקָרֵב אֶת הַגְּאֻלָּה: (תורה קל”ה)

מִי שֶׁהוֹלֵךְ וְנֶחְלָק וְנוֹפֵל, וְהָעוֹלָם שׁוֹחֲקִין מִמֶּנּוּ, וְהוּא מִתְבַּיֵּשׁ עַל יְדֵי זֶה - כָּל זֶה בָּא לוֹ עַל יְדֵי שֶׁפָּגַם בְּשִׂמְחַת יוֹם טוֹב: (תורה רל”ה)

עַל יְדֵי כִּבּוּד שָׁלֹשׁ רְגָלִים כָּרָאוּי, בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וּבְגָדִים נָאִים לְפִי יְכָלְתּוֹ, וּבִקְדֻשַּׁת וְטָהֳרַת הַמַּחֲשָׁבָה, וּבְשִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר עִנְיְנֵי קְדֻשַּׁת וְשִׂמְחַת יוֹם טוֹב, עַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לָדַעַת אֶת ה’, וּלְהַמְשִׁיךְ הַדַּעַת אֶל הַלֵּב, וְעַל יְדֵי זֶה מְתַקְּנִין שָׁלֹשׁ מִדּוֹת רָעוֹת שֶׁהֵם עִקַּר הַכֹּל, וְהֵם: תַּאֲוַת מָמוֹן, וְתַאֲוַת מִשְׁגָּל, וְתַאֲוַת אֲכִילָה; כִּי בְּכָל רֶגֶל נִתְתַּקֵּן מִדָּה אַחַת מִשָּׁלֹשׁ מִדּוֹת הַנַּ”ל, הַיְנוּ בְּפֶסַח נִתְתַּקֵּן תַּאֲוַת מָמוֹן, בְּשָׁבוּעוֹת נִתְתַּקֵּן תַּאֲוַת מִשְׁגָּל, בְּסֻכּוֹת נִתְתַּקֵּן תַּאֲוַת אֲכִילָה. עַל כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד לְכַבֵּד מְאֹד אֶת הַשָּׁלֹשׁ רְגָלִים, כְּדֵי לִזְכּוֹת לָצֵאת מִשָּׁלֹשׁ תַּאֲווֹת רָעוֹת הַנַּ”ל, שֶׁכָּל עִקַּר הַיַּהֲדוּת תָּלוּי בְּתִקּוּן שָׁלֹשׁ תַּאֲווֹת אֵלּוּ. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהַשְׁפָּעוֹת הַנְּבוּאָה, וְלִתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת, וְלִרְפוּאָה, וּלְהִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ וְכוּ’, עַד שֶׁזּוֹכֶה שֶׁתִּתְקַיֵּם מֶמְשַׁלְתּוֹ עַל הַמַּלְאָכִים - אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, וְזֶה עִקַּר הַתַּכְלִית וָסוֹף שֶׁל יִשְׂרָאֵל: (ח”ב תורה א’ אות א’ ה’ ו’ ח’ ט’)

יוֹם טוֹב קֹדֶשׁ קוֹרֵא וּמַכְרִיז וּמְגַלֶּה אֶת הָרָצוֹן, שֶׁהַכֹּל בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וְאֵין שׁוּם חִיּוּב הַטִּבְעִי כְּלָל. כִּי בְּכָל יוֹם טוֹב וְיוֹם טוֹב עָשָׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמָּנוּ אוֹתוֹת נוֹרָאוֹת שֶׁהֵם הֶפֶךְ הַטֶּבַע: בְּפֶסַח - יְצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם בְּאוֹתוֹת נוֹרָאוֹת; בְּשָׁבוּעוֹת - מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁנָּתַן אֶת הַתּוֹרָה בְּאוֹתוֹת נוֹרָאוֹת; בְּסֻכּוֹת - הֶקֵּף עַנְנֵי כָּבוֹד; שֶׁעַל יְדֵי כָּל אֵלּוּ הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים נוֹרָאִים שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ בְּכָל הַשָּׁלֹשׁ רְגָלִים, נִתְגַּלֶּה שֶׁהַכֹּל בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד, וְאֵין שׁוּם חִיּוּב הַטֶּבַע כְּלָל. אַךְ צְרִיכִין לְהַטּוֹת אָזְנוֹ וְלִבּוֹ הֵיטֵב לִשְׁמֹעַ קוֹל הַקְּרִיאָה הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְשִׂמְחַת יוֹם טוֹב, כִּי כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכֶה לִשְׁמֹעַ בְּלִבּוֹ קוֹל הַקְּרִיאָה הַנַּ”ל שֶׁל יוֹם טוֹב, שֶׁהַכֹּל בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד - כְּמוֹ כֵן זוֹכֶה לְשִׂמְחַת יוֹם טוֹב. וְכָל זֶה זוֹכִין עַל יְדֵי צְדָקָה (עַיֵּן ‘צְדָקָה’ אוֹת ל”ח), עַל כֵּן צְרִיכִין לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה קֹדֶם כָּל רֶגֶל, כְּדֵי לִזְכּוֹת עַל יְדֵי זֶה לְשִׂמְחַת יוֹם טוֹב בִּשְׁלֵמוּת: (ח”ב תורה ד’ אות ו’ ט’)