ז.

עַל יְדֵי כִּבּוּד שָׁלֹשׁ רְגָלִים כָּרָאוּי, בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וּבְגָדִים נָאִים לְפִי יְכָלְתּוֹ, וּבִקְדֻשַּׁת וְטָהֳרַת הַמַּחֲשָׁבָה, וּבְשִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר עִנְיְנֵי קְדֻשַּׁת וְשִׂמְחַת יוֹם טוֹב, עַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לָדַעַת אֶת ה’, וּלְהַמְשִׁיךְ הַדַּעַת אֶל הַלֵּב, וְעַל יְדֵי זֶה מְתַקְּנִין שָׁלֹשׁ מִדּוֹת רָעוֹת שֶׁהֵם עִקַּר הַכֹּל, וְהֵם: תַּאֲוַת מָמוֹן, וְתַאֲוַת מִשְׁגָּל, וְתַאֲוַת אֲכִילָה; כִּי בְּכָל רֶגֶל נִתְתַּקֵּן מִדָּה אַחַת מִשָּׁלֹשׁ מִדּוֹת הַנַּ”ל, הַיְנוּ בְּפֶסַח נִתְתַּקֵּן תַּאֲוַת מָמוֹן, בְּשָׁבוּעוֹת נִתְתַּקֵּן תַּאֲוַת מִשְׁגָּל, בְּסֻכּוֹת נִתְתַּקֵּן תַּאֲוַת אֲכִילָה. עַל כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד לְכַבֵּד מְאֹד אֶת הַשָּׁלֹשׁ רְגָלִים, כְּדֵי לִזְכּוֹת לָצֵאת מִשָּׁלֹשׁ תַּאֲווֹת רָעוֹת הַנַּ”ל, שֶׁכָּל עִקַּר הַיַּהֲדוּת תָּלוּי בְּתִקּוּן שָׁלֹשׁ תַּאֲווֹת אֵלּוּ. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהַשְׁפָּעוֹת הַנְּבוּאָה, וְלִתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת, וְלִרְפוּאָה, וּלְהִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ וְכוּ’, עַד שֶׁזּוֹכֶה שֶׁתִּתְקַיֵּם מֶמְשַׁלְתּוֹ עַל הַמַּלְאָכִים - אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, וְזֶה עִקַּר הַתַּכְלִית וָסוֹף שֶׁל יִשְׂרָאֵל: (ח”ב תורה א’ אות א’ ה’ ו’ ח’ ט’)