י.

כְּשֶׁחוֹלְקִים עַל צַדִּיקֵי אֱמֶת וְאַנְשֵׁיהֶם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לְגָרֵשׁ אוֹיְבֵיהֶם מִפְּנֵיהֶם - הוּא מַפִּיל אֶת אוֹיְבֵיהֶם לְתַאֲוַת מָמוֹן, שֶׁהוּא שְׁמָד, עֲבוֹדָה זָרָה, אַנְפִּין חֲשׁוּכִין, עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחֹרָה, מִיתָה; כִּי אֵין נְפִילָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ, כִּי תַּאֲוַת הַמָּמוֹן מְמָרֶרֶת יְמֵי חַיֵּיהֶם וּמְכַלָּה אוֹתָם. וְהַכְּלָל כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלוֹקוֹת: כָּל מִי שֶׁהוּא שׁוֹמֵר הַבְּרִית יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ - הוּא יָכוֹל לְהַפִּיל אֶת חֲבֵרוֹ מִמַּדְרֵגָתוֹ; וְהַנְּפִילָה הִיא שֶׁנּוֹפֵל לְתַאֲוַת מָמוֹן כַּנַּ”ל. עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר כְּשֶׁיֵּשׁ עָלָיו מַחֲלוֹקוֹת, שֶׁלֹּא יִפֹּל לְתַאֲוַת מָמוֹן: (תורה כ”ג אות ג’ ה’ בסוף)