תקיעה - הוא בחינת התגלות כבודו יתברך; תרועה - הוא בחינת התפשטות הנבואה שבא על־ידי התגלות הכבוד; שברים - הוא בחינת בטול אמונות כזביות, ותקון האמונה והבטחון דקדשה; ועל־ידי־זה זוכין לבחינת חדוש העולם שלעתיד, ולההנהגה של השגחה ונפלאות, ולבחינת השיר שיתער לעתיד. וכל זה כלול בענין תשרי, וכל זה נמשך על־ידי התפלה בבחינת דין, שעל־ידי־זה מוציאין מהסטרא־אחרא כל הקדשות שבלעה, אף גם עצמות חיותה ממש, שזה בחינת גרים. וכל הנזכר לעיל כלול גם־כן בענין ראש־ השנה ותשרי.