מי שיש לו שום דעת ויודע מעט מגדלת הבורא יתברך, שזהו רק לכל חד כפם מה דמשער בלבה, ומי שזוכה לשער בלב קצת מגדלת הבורא יתברך, בודאי אצל זה אינו נחשב שום דבר לנסיון; ואפלו מה שנחשב בעיני המון לנסיון גדול, כגון הנסיון של תאות משגל, הוא אצלו שטות ושגעון ואין צריך שום התגברות על זה. ומה שנאמר בתורה שבח יוסף הצדיק וכן שאר הצדיקים שעמדו בנסיון – יש בזה סוד. ויש יצר הרע שאינו מגשם כל־כך, אך הוא בחינת קלפה דקה; וגם זה אינו היצר הרע של הקדושים בעלי חכמה ודעת, כי אצלם הוא רק היצר הרע שלמעלה, שהוא מלאך הקדוש, שהוא בחינת גבורות ודינים; וזה הבר־דעת יש לו זה היצר הרע, וצריך להתגבר עליו ולהמתיק הדינים שיהיה רק כלו טוב, כי מי שנכלל במקום שהוא צריך להכלל, הינו באין־סוף, שם כלו טוב ואין שם דין, חס ושלום. על־כן צריכין להמתיק כל הדינים והגבורות שהם בחינת יצר הרע שלמעלה, ולהיות רק כלו טוב בלי שום דינים כלל (שם עב).