מה שהאדם נתלהב לפעמים בתוך תפלתו, ומתחיל להתפלל בהתלהבות וחשק גדול ותפלתו שגורה בפיו, זהו אור השם יתברך בעצמו כביכול, שנתלבש בו וקורא אותו לעבודתו יתברך, שזה בחינת הוא תהלתך והוא אלהיך. ולפעמים האדם מתפלל לפני השם יתברך, והשם יתברך כביכול מסתלק ומתרחק מן האדם חס־ושלום, הוא צריך גם כן להתחזק בתפלה, ולזרק ולהשליך כביכול התפלות אחריו יתברך.