כְּשֶׁהָאָדָם מִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, שֶׁמְּקַשֵּׁר הַמַּחֲשָׁבָה אֶל הַדִּבּוּר וּמַטֶּה אָזְנוֹ הֵיטֵב, וְשׁוֹמֵעַ מַה הוּא מְדַבֵּר, אֲזַי כָּל הַכֹּחוֹת שֶׁלּוֹ נִמְשָׁכִין וְנִכְנָסִין מִמֵּילָא לְתוֹךְ הַתְּפִלָּה, וְזוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל בְּכֹחַ גָּדוֹל, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַכְרִיחַ עַצְמוֹ לָזֶה. כִּי כָּל הַכֹּחוֹת מְצַפִּין וּמִסְתַּכְּלִין תָּמִיד עַל זֶה שֶׁיֻּמְשְׁכוּ וְיֻכְנְסוּ לְתוֹךְ דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים.