טז

מַה שֶּׁהָאָדָם נִתְלַהֵב לִפְעָמִים בְּתוֹךְ תְּפִלָּתוֹ, וּמַתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת וְחֵשֶׁק גָּדוֹל וּתְפִלָּתוֹ שְׁגוּרָה בְּפִיו, זֶהוּ אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל, שֶׁנִּתְלַבֵּשׁ בּוֹ וְקוֹרֵא אוֹתוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הוּא תְּהִלָּתֶךָ וְהוּא אֱלֹהֶיךָ. וְלִפְעָמִים הָאָדָם מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל מִסְתַּלֵּק וּמִתְרַחֵק מִן הָאָדָם חַס־וְשָׁלוֹם, הוּא צָרִיךְ גַּם כֵּן לְהִתְחַזֵּק בַּתְּפִלָּה, וְלִזְרֹק וּלְהַשְׁלִיךְ כִּבְיָכוֹל הַתְּפִלּוֹת אַחֲרָיו יִתְבָּרַךְ.