העניים הגדולים מאד המחזירים על הפתחים, על־פי־רב הם אכזרים מאד ואין להם מדת הרחמנות, מחמת שהם בחינת תקפא דדינא, ואין מרחמים בדין, ומחמת זה אין להם כח וזכות לעורר ולהמשיך על עצמם השלש־עשרה מדות של רחמים, שעל־ידם השם יתברך מוחל עונות עמו ומעביר ראשון ראשון. על־כן צריכין הם ביותר לפרש כפיהם אל השם ולהתחנן לפניו הרבה, שיעורר בעצמו השלש־עשרה מדות של רחמים. וזה בחינת: "אל תזכר־לנו עונת ראשנים, מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד" (שם סי' פט).