עַל־פִּי־רֹב חָסֵר לְכָל אָדָם הַרְבֵּה, לְכָל אֶחָד כְּפִי עֶרְכּוֹ: לָזֶה חָסֵר לוֹ מַלְבּוּשׁ פָּשׁוּט, וְלָזֶה חָסֵר לוֹ מַלְבּוּשִׁים חֲשׁוּבִים אוֹ דִירָה וְכַיּוֹצֵא. וּצְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לִבְלִי לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה לְמַלֹּאת הַחִסָּרוֹן תֵּכֶף וּמִיָּד, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה בָּאִים לְחוֹבוֹת וּלְהַלְוָאוֹת וַהֲקָפוֹת, רַק צְרִיכִין לִזָּהֵר בְּמִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת וּלְהַנְהִיג אֶת בֵּיתוֹ כְּפִי הַשָּׁעָה וְהַזְּמָן. וַאֲפִלּוּ מַה שֶּׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא מֻכְרָח לוֹ מְאֹד, אַף־עַל־פִּי־כֵן אַל יִדְחַק אֶת הַשָּׁעָה לִלְווֹת וּלְהָקִיף וְלִהְיוֹת בַּעַל־חוֹב לַאֲחֵרִים, אַךְ יַמְתִּין עַד שֶׁיָּבוֹא עִתּוֹ. וּמוּטָב לִהְיוֹת בַּעַל־חוֹב לְעַצְמוֹ וְלִסְבֹּל דֹּחַק אֲפִלּוּ בִּמְזוֹנוֹת, וְכָל־שֶׁכֵּן בְּמַלְבּוּשִׁים וְדִירוֹת וְכוּ', וְלֹא לִהְיוֹת בַּעַל־חוֹב לַאֲחֵרִים. וְהַכְּלָל, כִּי בְּכָל עִנְיְנֵי פַּרְנָסָה צְרִיכִין לְהַמְתִּין בְּבִטָּחוֹן לִישׁוּעַת הַשֵּׁם עַד שֶׁיָּבוֹא עִתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְכוּ'" (שם סי' קכב).