לפעמים האדם רודף אחר פרנסתו או אחר שאר דברים, שנדמה לו שהוא מכרח לרדף אחריהם, והוא רודף אחריהם כל ימיו ואינו יכול להשיג אותם, ומחמת זה הוא מלא כעס ומכאובות תמיד. ובאמת אם היה משים אל לבו, היה רואה בעצמו שהוא רודף רק אחרי העונות שלו, כי העונות שלו הם מתעים אותו ומוליכים אותו מענין לענין ומסבה לסבה, עד שהוא רודף אחרי ההבל ממש, וכל ימיו ולא יתנהו השב רוחו. ובאמת אולי כבר קבל ענשו על העונות שלו די והותר, והגיע כבר זמן תקונו ומנוחתו (שם בהמעשה מבנים שנחלפו מעשה יא).