יֵשׁ מַאֲכָלִים כָּאֵלּוּ (מִסְּתָמָא הֵם רוּחָנִיִּים כַּמּוּבָן), שֶׁכְּשֶׁזּוֹכִין לִטְעֹם וְלֶאֱכֹל מֵאֵלּוּ הַמַּאֲכָלִים, מַשְׁלִיכִין תֵּכֶף תַּאֲוַת מָמוֹן, וּמַרְגִּישִׁין גֹּדֶל הַסִּרְחוֹן שֶׁל מָמוֹן שֶׁהוּא מַסְרִיחַ כְּצוֹאָה מַמָּשׁ, עַד שֶׁמִּתְבַּיְּשִׁין מְאֹד עִם הַמָּמוֹן, וְהַמָּמוֹן הוּא הַבּוּשָׁה הַגְּדוֹלָה מִכָּל הַבּוּשׁוֹת, וְכָל מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ יוֹתֵר מָמוֹן הוּא מִתְבַּיֵּשׁ בְּיוֹתֵר, וְגַם הַקְּטַנִּים בְּמַעֲלָה וְחַסְרֵי הַמָּמוֹן מִתְבַּיְּשִׁין בְּעַצְמָן גַּםשׂכֵּן עַל שֶׁהָיוּ קְטַנִּים כָּל־כָּךְ בְּעֵינֵי עַצְמָן מֵחֲמַת חֶסְרוֹן הַמָּמוֹן, כִּי עַתָּה נִתְגַּלָּה לָהֶם שֶׁאַדְּרַבָּא הַמָּמוֹן הוּא עִקַּר הַבּוּשָׁה, וְעַל־כֵּן הָעֲשִׁירִים מִתְבַּיְּשִׁים עוֹד בְּיוֹתֵר וְטוֹמְנִין עַצְמָן בִּמְחִלּוֹת עָפָר מִגֹּדֶל הַבּוּשָׁה שֶׁמִּתְבַּיְּשִׁין אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ, עַד שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְהָרִים פְּנֵיהֶם כְּלָל מִפְּנֵי הַבּוּשָׁה. כִּי מַאֲכָלִים אֵלּוּ הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל יֵשׁ לָהֶם סְגֻלָּה זוֹ, שֶׁעַל־יָדָם מְמָאֲסִין בְּמָמוֹן בְּתַכְלִית הַמִּאוּס, וּמַשְׁלִיכִין אֱלִילֵי כַסְפָּם וּזְהָבָם, כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ (שם).