כב

לִפְעָמִים הָאָדָם רוֹדֵף אַחַר פַּרְנָסָתוֹ אוֹ אַחַר שְׁאָר דְּבָרִים, שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא מֻכְרָח לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם, וְהוּא רוֹדֵף אַחֲרֵיהֶם כָּל יָמָיו וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַשִּׂיג אוֹתָם, וּמֵחֲמַת זֶה הוּא מָלֵא כַּעַס וּמַכְאוֹבוֹת תָּמִיד. וּבֶאֱמֶת אִם הָיָה מֵשִׂים אֶל לִבּוֹ, הָיָה רוֹאֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא רוֹדֵף רַק אַחֲרֵי הָעֲו‍ֹנוֹת שֶׁלּוֹ, כִּי הָעֲו‍ֹנוֹת שֶׁלּוֹ הֵם מַתְעִים אוֹתוֹ וּמוֹלִיכִים אוֹתוֹ מֵעִנְיָן לְעִנְיָן וּמִסִּבָּה לְסִבָּה, עַד שֶׁהוּא רוֹדֵף אַחֲרֵי הַהֶבֶל מַמָּשׁ, וְכָל יָמָיו וְלֹא יִתְּנֵהוּ הָשֵׁב רוּחוֹ. וּבֶאֱמֶת אוּלַי כְּבָר קִבֵּל עָנְשׁוֹ עַל הָעֲו‍ֹנוֹת שֶׁלּוֹ דַּי וְהוֹתֵר, וְהִגִּיעַ כְּבָר זְמַן תִּקּוּנוֹ וּמְנוּחָתוֹ (שם בהמעשה מבנים שנחלפו מעשה יא).