כשמדברים חס ושלום על כלל תורה שבעל־פה, או כשמדברים על צדיק הדור בעצמו, שניהם דבר אחד ממש, כי עקר תורה שבעל־פה הוא תלוי בצדיק הדור. וכן הצדיק הוא בעצמו התורה – עין פנים. אבל כשהצדיק ממתיק הדבורים שלהם, אזי הוא חוזר ועושה מהדבורים אלו תורה ומלמד אותה לאחרים, שזה בחינת תורת חסד, ובזה ממתיקם בשלמות (שם).