ראוי לאדם להרגיל את עצמו להיות בעולם הבא, דהינו להיות מפרש מתאוות כמו בעולם הבא, שאין בו לא אכילה ולא שתיה ולא שום תאוה מתאוות הבהמיות הכלות והנפסדות של עולם הזה. ובודאי אם היה האדם נזכר בטוב מתענוגי העולם הבא, אזי לא היה יכול לסבל כלל חיות ותענוגי עולם הזה וכו' (שם צז).