קֹדֶם שֶׁמַּתְחִיל הָאָדָם לִכְנֹס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אֲזַי הַטּוֹב וְהָרַע מְעֹרָבִין בּוֹ, וּמֵחֲמַת זֶה אֵין נִרְאֶה הַפְּסֹלֶת וְהָרַע שֶׁבּוֹ כָּל־כָּךְ, כִּי הֵם מְעֹרָבִין יַחַד לְגַמְרֵי הָרַע עִם הַטּוֹב. אַךְ אַחַר־כָּךְ כְּשֶׁמַּתְחִיל לִכָּנֵס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּמִתְקָרֵב לַצַּדִּיק הָאֱמֶת, אֲזַי מַתְחִיל לְהִזְדַּכֵּךְ וּלְהִתְבָּרֵר, וַאֲזַי עוֹלֶה הָרַע וְהַפְּסֹלֶת בְּכָל פַּעַם לְמַעְלָה, כִּמְשַׁל הַמַּיִם שֶׁמַּעֲמִידִין אֵצֶל הָאֵשׁ (עַיֵּן פְּנִים), וּמֵחֲמַת זֶה אָז דַּיְקָא בָּאִים עָלָיו עַל־פִּי־רֹב הִרְהוּרִים וּבִלְבּוּלִים גְּדוֹלִים. וְהַצַּדִּיק צָרִיךְ לְהַשְׁגִּיחַ עַל זֶה, שֶׁיָּסִיר מִמֶּנּוּ חֶלְאָתוֹ וּפְסָלְתּוֹ בְּכָל פַּעַם, וְאָז נִשְׁאָר אַחַר־כָּךְ זַךְ וְצָלוּל לְגַמְרֵי בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי (שם עט).