א

בזה יכולין אנו להבין אם יש לאדם יראת־שמים, הינו בושה, לאחר תקון החטא - כשאנו מסתכלין על פניו ונופל עלינו יראה ובושה, הינו שנמשך גם עלינו דעת בגדלת הבורא יתברך (לקוטי־מוהר"ן לח).