לפעמים יש אדם שכבר הוא אצל הפתח של הקדשה, והוא חוזר לאחוריו מחמת שמתגבר אז עליו הסטרא־ אחרא והבעל־דבר בהתגברות גדול מאד, רחמנא לצלן, ואין מניחין אותו לכנס לתוך הפתח, ועל־ידי־זה הוא נופל בדעתו וחוזר לאחור לגמרי, חס ושלום. כי כן דרך הבעל־דבר והסטרא־אחרא, כשרואין שהאדם סמוך ממש לשערי הקדשה וכמעט שיכנס, אזי הם מתפשטים עליו בהתגברות גדול מאד, רחמנא לצלן. על־כן צריכין אז התחזקות גדול נגדם לעמד על עמדו ולבלי להניח את מקומו, ולבלי להשגיח על הנפילות והירידות והבלבולים שעוברין עליו, רק להתחזק מאד להתגבר עליהם ולעשות מה שיוכל בעבודת השם, וברבות הימים והשנים יכנס לבטח בעזרתו יתברך לתוך שערי הקדשה, כי השם יתברך מלא רחמים ורוצה בעבודתנו מאד. ודע, שכל התנועות וההעתקות שהאדם נתק ונעתק בכל פעם איזה מעט מן גשמיותו לעבודתו יתברך, כלם מתקבצים ומתחברין ונתקשרין ובאים לעזרתו בעת הצרך, כשיש חס ושלום איזה דחק ועת צרה חס ושלום. ודע, שיש אילן שגדלים עליו עלים עלים, שכל עלה צריך להיות גדל מאה שנים; ומסתמא באלו המאה שנים בודאי עובר עליו מה שעובר. ואחר־ כך בסוף המאה שנים הוא יורה בקול גדול כמו קנה־שרפה שקורין: 'אורמאטיע'. והנמשל מובן ממילא (ליקו"מ תנינא סי' מח).