מעלת קברי הצדיקים אמתיים, כי שם על קברו שורה השארת נפשו הקדושה, כמבאר בכתבי האריז"ל, ונפשו קשורה למעלה למעלה, כי אחר הסתלקותו אז הוא עקר התדבקות הרוח דלתתא של הצדיק בהרוח דלעלא שלו. והצדיק גם אחר הסתלקותו הוא עולה ומסתלק בכל פעם מדרגא לדרגא גבוה ביותר, בבחינת "ילכו מחיל אל חיל", וכמאמר רבותינו ז"ל (ברכות סד): צדיקים אין להם מנוחה וכו'. ובשעת הסתלקותו, באיזה בחינה שהוא, אפלו רק הסתלקות מדרגא לדרגא, יכולין לקבל פי שנים. ועל־כן בכל פעם שבאים על קברו הקדוש יכולים לקבל הארת פי שנים ממקום גבוה מאד, שעל־ידי־זה הכל יכולין להתתקן, כי עקר התקון על־ידי המשכת פי שנים הנ"ל, כי מי שקלקל אי אפשר להתתקן על־ידי זה החיות בעצמו שפגם בו (עיין פנים)...
עד שיש שפגמו כל־כך, בפרט עתה בדורות הללו, שאי אפשר להם להתתקן כי אם על־ידי כח הצדיקים שוכני עפר, שעל־ידי שבאים על קבריהם הקדושים וחותרים שם לשוב בתשובה שלמה, על־ידי־זה ממשיכין שם הארת פי שנים מבחינה גבוה ועצומה מאד, עד שעל־ידי־זה גם הוא יכול להתתקן אפלו אם הוא כמו שהוא.
אבל העקר, שצריכין לשבר מניעות הרבה קדם שזוכין לבוא אליו, כי המניעות על זה רבים ועצומים מאד על־פי־רב בלי שעור, ועקר המניעות הוא מניעות המח; וגם מה שיש שאינם מאמינים בעצמם שהם יוכלו לקבל תקון, לפי עצם רבוי קלקולם בכל פעם בלי שעור, אף־על־פי שתולין הקלקלה בעצמן, גם זה הוא בחינת מניעת המח, שאינם מאמינים בגדלת חסדי השם יתברך אשר לא תמנו ולא כלו לעולם, ובגדלת הצדיקי־ אמת שיש להם כח לתקן הכל בכל פעם, יהיה איך שיהיה, בפרט אחר הסתלקותם, שעולין בכל פעם למדרגות עליונות כל־כך וממשיכין חסדים חדשים בכל פעם, עד שכל מי שחפץ לקבלם יכול לזכות להתתקן על ידם אף אם הוא כמו שהוא (הלכות הכשר כלים ה"ד אות ז): (אוצר היראה, חיים והיפוכם אות כג)