ברוך ה', יום ד', עשרה ימים למספר בני ישראל[1459] [כה ניסן] תרמ"ג, טבריא.
לכבוד אהב נפשי, ידידי עז, המפלא, מורנו הרב נתן נ"י, עם שלום זוגתו תחיה ובנו סענדיר חיים נ"י.
המכתבים שלך, ומידידנו ר' איזיק נ"י, ועם המכתב מר' אלטיר מיום ג' דנא[1460] – קבלתי היום בבקר. וברוך ה' על החסד שעשה עמך ועם זוגתך תחיה, ועל החסד שיעשה עמכם עוד. ואודות מה שכתבת לי מיום־טוב ומקדם יום־טוב, אין זה כי אם "מתחילין מן הצד"[1461].
וה' יתברך יראה נפלאות – שלא יעלה על דעת בני־אדם, כי רבנו ז"ל שעה אחת קדם הסתלקותו עשה אגרוף ונענע עמו בחזק[1462] – להראות שהוא בעל מלחמה ברוחניות ובגשמיות, ובודאי ה' יתברך לא יותר לשום אחד מהם; ואנו צריכין להחזיק רק בהכלי זין של תורה ותפלה[1463] – "תנו עז לאלהים", ואל יתן עז ותעצמות לעד.
ותמיה לי: מתחלה כתב מעלתו שאקבל מעות חדש מר' אבא ז"ל – ומחצה אקבל לידי ומחצה אשלח לאשה חוה תחיה; ומתחלה לא רצו לתן לי – מחמת שר' אלטיר בקש לעכב, אבל אחר־כך טענת עמהם – והסכימו לתן לי; רק עתה, המחלק – כבוד מורנו ר' יצחק יעקב – הוא במחנכם, ואמר לי קדם נסיעתו שהוא יתן לאשה חוה – מחצה, וחצי השני – כשיבא לביתו יתן לי; אבל עתה – אפשר חזרה בדבריה?! ואודות השעך[1464]: אינו בכאן, וכל העיר צוחקים מאתי – ואמרים שאינו מועיל כלל.
וגם אודות, להבדיל בין אלפי אלפים רבבות הבדלות, בבית־הכנסת של רבי מאיר בעל הנס: היו כמה אנשים מירושלים, ולא היה להם פעלה כלל – ונסעו לביתם ריקם בלי שום פעלה כלל. ותדע אחי ידידי שאני שולח לך על־ידי מוסר כתב זה שני מז'ידעס[1465], ומהם תתן מעות שלנו כפי המז'ידעס: 3:22 לר' חיים נ"י, 10:25 גראש אחר נכון אחד גראש חמש פאריס מר' משה ידיד, ולר' יעקב בער נ"י סך ששה גראש מעות שלנו, ולר' דב אחד בישליק עשרה פאריס[1466]; והמותר, מה שישאר – תציג לחשבון מה שאני חיב לך.
ותמיה לי: שכתבתי לך שחלקתי עבור זוגתך עשרה גראש – ואתה תחלק עבור זוגתי עשרה גראש, וכתבתי לך למי לתן, ולא כתבת לי ידיעה מזו?! ואפשר לא קבלת המכתב שלי.
הכלל, אחי ורעי, לא תדאגו כלל, כי ה' עמכם ואצלכם וקרוב לכם, ובודאי לא יעזב אתכם.
דברי אהבכם באמת,
נתן מברסלב
ופרס בשלום לכל אנשי שלומנו – באהבה עזה.
זוגתי מרת ברינע לאה תחיה ואחותי מרת חנה תחיה פורסים בשלום זוגתך מרת ידאסי לאה תחיה, ובשלום בנך היקר, החכם, המשלם, מורנו הרב סענדיר חיים – נרו יאיר לארך ימים ושנים טובים.