בס"ד יום ג' לסדר 'והתברכו בזרעך כל גויי הארץ' [פרשת וירא], ירושלים תובב"א.
חיים ושלום לבננו שיחיה.
גליונך מן יום ו' עש"ק נתקבל, כן על ידי שלום... נתקבל.
אתה כותב מעט, צריכין לכתוב יותר בפרטיות, משלום כל חד, [ו]כן איך נסתדר פרנסת היומי בודאי צריכין להאמין באמונה שלמה שהשם יתברך הוא הזן ומפרנס לכל ומכין מזון לכל בריותיו אשר ברא, ובפרט לבן אדם שכל הבריאה היא בשבילו, אך צריכין להאמין באמונה שלימה בזה, ולעסוק בתורה ותפילה ומעשים טובים שעל ידי זה נעשה הכלי לקבל השפע.
כן מובא בספרי קודש שאמירת פרשת המן שנים מקרא ואחד תרגום סגולה לפרנסה. כן המצווה של נטילת ידיים לסעודה כהלכה, סגולה לזה. כמאמר ר' חסדא ז"ל (שבת דף צ"ב:) אנא משאי מלא חפני מיא ויהבו לי מלא חפני טיבתא (אֲנִי רָחַצְתִּי יָדָיִם מָלֵא חוֹפְנִים מים ונָתְנוּ לִי מָלֵא חוֹפְנִים טוֹבוֹת). כן מקובל אצלנו שרבנו זצ"ל היה נזהר מאוד בהמצווה של נטילת ידיים לסעודה.
ועיין בזוהר הקדוש פרשת לך לך דף פ"ח: שרשב"י ז"ל ראה תלמיד חד דְּאַנְטַל יְדוֹי בְּמַיָא וְנָטִיל לוֹן בְּשִׁיעוּרָא סַגְיָיא דְמַיִין (שראה רשב"י תלמיד אחד שהיה נוטל ידו בהרבה מים). אמר רבי שמעון ב"ר יוחאי זצ"ל בתפילה וברכה: "מַלֵּא יָדָיו מִבִּרְכוֹתֶיךָ". ועיין בנצוצי אורות[40] שהראשי תיבות מזה – מים[41]. וכך הוה, מההוא יומא ולהלאה אתעתר ואשכח סימא והוה לעי באורייתא וכו' (וכך היה, מאותו יום והלאה התעשר אותו התלמיד ומצא מטמון והיה עמל בתורה וכו'), עיין שם ותראה פלאי פלאות.
והעיקר לעסוק בעבודת ה' בשמחה, כי שמחה דקדושה הוא רפואות הבת מלכה כמבואר בהספר הקדוש סיפורי מעשיות[42] שעיקר רפואתה משמחה. ועיין בהתורה 'ימי חנוכה'[43]: שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת בֵּן וְאָז נַיְחָא לְעִלָּאִין וְתַתָּאִין וְנִתְעוֹרֵר שִׂמְחָה וַאֲזַי נִתְרוֹמְמִין וְנִתְעַלִּין כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל מִן הָעַצְבוּת וְנִמְשָׁך עֲלֵיהֶם מְנוּחָה וְשִׂמְחָה וְכוּ' וּכְשֶׁזוֹכִין לִבְחִינַת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ, שֶׁהוּא מְקֻשָּׁר לְשַׁבָּת – זאת אומרת בהתקשרות לצדיקים אמיתיים שהם גם כן קדושת שבת כמבואר בזוהר הקדוש[44] שהתלמידים הקדושים של הרשב"י ז"ל אמרו עליו "אנת הוא שבת דכולי יומי"[45] – אֲזַי מַמְשִׁיכִין עַל יָדוֹ אֶת הַקְּדֻשָּׁה וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל וְכוּ', כִּי עַל יְדֵי שְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר – זאת אומרת שזוכין לדבר בתורה ותפילה ומעשים טובים – נִמְשָׁך שִׂמְחָה.
מקובל אצלנו שזה התורה אמר זקנינו הקדוש אחר בואו מלעמברג ונתן בזה תודה הודאה להשם יתברך על החסד של בואו וכלל בהתורה הנ"ל שמו הקדוש: 'זה ינחמנו' – יש אותיות 'נחמן' 'ויולד בן' – שמובא שם, זה 'בן' ולסוף בסעיף ה' הנ"ל מובא מספר 'שמחה', זה 'נחמן בן שמחה', כך יש לנו מקובל, עיין שם ותראה פלאי פלאות.
כן מבואר שם[46] המאמר חז"ל[47] מעשה דרבי אליעזר הגדול זצ"ל שהיה רוצה להראות לחכמי התלמוד שזכה לשלימות הדיבור וכו' כי הצדיקים הם גיבורי כח עושי דברו, כמובא בזוהר הקדוש פרשת לך לך, שהם עושים עם הדיבור כרצונם וכו', ומובא בְּשָׁם הפסוק 'דורשי ה' לא יחסרו כל טוב', דהיינו הצדיקים דורשי ה' – לא יחסרו כל טוב, כי כל הטובות והישועות נמשכו בזכותם וקדושתם.[c]