פז

וְזֶהוּ (תְּהִלִּים סח, ז): אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה - שֶׁמְּרַמֵּז עַל יִחוּדִים הַנַּעֲשִׂים עַל־יְדֵי עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁעִקַּר הַיִּחוּד וְהַתִּקּוּן עַל־יְדֵי שֶׁנִּכְלָל אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא עִם אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵלָּא כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה דַּיְקָא, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַבַּיִת, הַיְנוּ בְּחִינַת הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁל צַדִּיקֵי אֱמֶת כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת - שֶׁגַּם אֵלּוּ הָאֲסוּרִים בַּעֲווֹנוֹתֵיהֶם בִּבְחִינַת (שָׁם קז, י): "יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל", גַּם אוֹתָם הוּא מוֹצִיא בַּכּוֹשָׁרוֹת - שֶׁיֻּכְשְׁרוּ מַעֲשֵׂיהֶם וְיִהְיוּ נַעֲשִׂים אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים. כִּי הַבָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת מְטַהֲרִין הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (בְּרָכוֹת טז.) עַל פָּסוּק (בַּמִּדְבָּר כד, ה): "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל כִּנְחָלִים נִטָּיוּ" - 'מַה נַּחַל מְטַהֵר, אַף בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת מְטַהֲרִין' וְכוּ'. וְכָל זֶה מִי שֶׁחָפֵץ בָּאֱמֶת וְחוֹתֵר לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ וּלְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים. אֲבָל הַסָּר מִן הַדֶּרֶךְ לְגַמְרֵי וּמַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ וְכוּ', עָלָיו נֶאֱמַר: אַךְ סוֹרְרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה - כִּי בְּוַדַּאי מִי שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ לְהִתְעוֹרֵר אֶל הָאֱמֶת כַּנַּ"ל - מְרַחֲקִין אוֹתוֹ וְשׁוֹכֵן צְחִיחָה: