אות יא

והנה כל זמן שהאדם חי הוא עוסק בזה להמשיך שכל הפנים בעולם על ידי מעשיו הטובים, ולאחר הסתלקותו אז צריך להשאיר בניו אחריו שיעסקו הם בזה (וזכר ונקבה דייקא כנ"ל) ועל כן תיכף בשעת הנשואין שהוא בשביל הולדת הבנים עוסקין אז בזה שזה בחינת קידושין וחופה וז' ימי המשתה כמבואר בפנים, וכשנפטר האדם מתאבלין עליו ז' ימי אבילות כדי שיעלה נשמתו לאור הפנים על ידי זה (ועיין לק"ת להאר"י ז"ל פרשה ויחי שז' ימי אבילות הם כנגד ז' בחי' מקיפין וכו') וזה גם כן בחינת הקריעה מה שקורעין על המת, כי המקיפין הנ"ל הם בחינת לבושין כמבואר בסוף המאמר, וזה קרע גימ' ש"ע כנגד ש"ע נהורין של אור הפנים בחינת המקיפין הנ"ל והנה הנפטר בלא בנים רחמנא ליצלן, נמצא שאין מי שיעסוק עכשיו אחריו בענין המשכת שכל הפנים בעולם, ונתנה התורה עצה לייבם את אשתו, ואזי יתגלגל הנפטר הנ"ל ויעסוק הוא בעצמו עוד הפעם בזה, ואם אין אחיו רוצה לייבם את אשתו צריכה לחלוץ נעלו (יש לומר שנוגע למה שכתוב בספר אוצרות חיים דף ק"כ בענין הנעל הנמשך גם כן מן החשמל והחשמל הוא סוד מלבוש של בחינת המקיפין כמבואר בסוף המאמר הזה, ועיין בתחלת פע"ח שער התפלה) וירקה בפניו ובזה הרוק הוא נכלם ועיקר הבושה הוא בפנים וכו' ועיין בסוף אות ז' שכתוב שם כי הכלימה אזיל סומקא ואתי חיוורא שזה בחינת לידה בחינת דם נעכר ונעשה חלב