יב.

סְגֻלָּה לְחוֹלֶה – לְהִסְתַּכֵּל עַל הַצִּיצִית. (וְהַסּוֹד בַּפָּסוּק: "הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ" (בְּרֵאשִׁית מח, ב), כִּי כָּל אֵלּוּ הַתֵּבוֹת מְרַמְּזִין עַל הַצִּיצִית, הַיְנוּ מִנְיַן הַחוּטִין וְהַחֻלְיוֹת וְהַקְּשָׁרִים כְּמוֹ שֶּׁמְּבֹאָר בִּפְרִי־עֵץ־חַיִּים, עַיֵּין שָׁם, וְעַל־יְדֵי זֶה: "וַיִתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל" (שָׁם)). וְעַיֵּן בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן ז.