סימן תס - דיני מצת המצוה

א א מצוה. מה שאין כן בשאר מצות א''צ שימור אך ישראל קדושים הם ונהגו לעשות שימור בכל המצו' וכמ''ש סימן תנ''ג סעיף קטן ח'

ב עכו''ם. העיקר דממדת חסידות לשמור משעת קצירה במצות של מצוה אך הואיל שאין לנו שדות עכשיו די בשימור משעת טחינה והיינו להיות הישראל עומד ע''ג אצל הטחינה סגי אפילו בטוחן ברחיים של יד סגי בעומד ע''ג כיון שאינו עוסק בקמח עצמו רק מלאכתו ע''י כלי משא''כ באפייה וליש' שמלאכתו ועסקו בעיסה ומצה עצמו לא מהני בעומד ע''ג. (ובניקוב שמנקבים המצה ליכ' קפידא אך מלשון מהרי''ל יש להחמיר) וכ''כ הב''ח בשם מהרש''ל. הלכה למעשה באחד שהיה תפוס ולא רצה לאכול בלילה ראשונה של פסח ממצה שעשו בפניו. ומ''מ הסכ''א דאם א''א בענין אחר. (שלא לבטל מ''ע דאורייתא דלא כרשב''א שהחמיר ועיין בב''י) דמותר בעומד ע''ג ויניח העכו''ם ללוש בפניו ויאמר לו לעשות לשם פסח וטוב יותר לעשות כה''ג ע''י חש''ו מע''י עכו''ם אם אפשר עיין ח''י

ג חרש. היינו שאינו שומע ואינו מדבר. ושוטה שמאבד מה שנותנים לו. וקטן היינו שאינו בר דעת במה שא''ל שיעשה לשם מצוה אשר צוה הש''י. ט''ז. ובמהרי''ל כתב עד שיהיה בר מצוה וכ''פ הח''י. ובדיעבד יש להתיר ע''י קטן. ט''ז: ראיתי נוהגין להקל אפילו לכתחלה לעשות הנקבים ע''י קטן וכה''ג כיון שגם גדולים עומדין ע''ג וכ''פ מהרי''ל והוא יותר נכון כדי להיות הרבה עוזרים למהר בענין עשייתן ומ''מ אם אפשר ליזהר במצה של מצוה יזהר במה דאפשר. ח''י: ב ד בעצמו. ויטריח עצמו במצת מצוה עד שיזיע וזה תיקון גדול להוצאת זרע לבטלה. האר''י ז''ל: ג ה פרורים. וצריך שיאמר בלשון שמבין. והאומרים פרורים הפקר טועים הם דמשמע מעצמן הן הפקר רק יאמר יהיה הפקר ט''ז מ''א ע''ש. (ועיין א''ע סי' קמ''א ס''ג איזהו לשונות מועילים) וח''י כתב שאינו טעות ע''ש

ד ו סריקין. פי' לכתחלה ובדיעבד יוצאין בה: ז במסרק. עיין בי''ד סי' ק''ך ס''ה בהג''ה פסק הרב דהברזלים שמתקנים בהם המצות א''צ טבילה ע''ש והט''ז כתב שם דיש להטבילם בלא ברכה ע''ש וכ''פ הפר''ח והח''י או יטבילם עם כלים אחרים: ח רקיקין. (וע''ז סומכים לעשות בה ציורין וב''ח מוחה בהם עד למאוד ע''ש). המנהג לעשותן כעובי אצבע ב''ה י''ד סי' צ''ו

ה ט טפח. ובדיעבד אין קפידא. מ''א: ומ''מ אין ליקח אותו למצה של מצוה גם יש לעיין בה אם נאפית שפיר בתוכו ולא נתחמצה ועיין ב''ח. ובפחות מטפח אפי' משהו מותר. ח''י ופר''ח בק''א סי' צ''ז

ו י פאנדי''ש. והם מיני מאכל ועושין אותם ע''י קמח אף שנעשו עם מי פירות גזרו בזה משא''כ במצה אפויה וטחונה מותר לעשות ממנה כל מה שדרך לעשות כל השנה עם קמח מותר לעשות ממצה אפויה כמ''ש ס''ס תס''ג. (ובכנה''ג החמיר וכ' שפ''א אירע מכשול בדבר). ועיין בכנה''ג סי' תס''א

ז יא ביצים. שהרי יוצא מהם ליחה ומעכבת האפייה וסיים הא''ח שאסור ללוש עיס' עם זרעים מה''ט עכ''ל ומזה אסרתי במצה שנמצא בה אחר אפיית' קטנית א' אע''פ שאין הקטנית מחמיץ מ''מ משום עיכוב אפייתו יש לאסור ט''ז. אכן המ''א השיג על דין זה דבדברים קטנים כי האי אינו מעכב שום אפייה מידי דהוי אגחלים ואבנים קטנים שבאין לפעמים תוך המצה ע''ש וכתב הח''י דאין להחמיר בדיעבד ע''ש (אף שאין ראיית מג''א מוכרחת דאפשר דהאבנים מסייעים בעצמם לאפיי' המצ')